יוסף בעל החלומות איש החזון והמעשה

פרשת מקץ תשע"ו


פרשתנו מתארת את השתלשלות האירועים שהביאו את יוסף מ'בירא עמיקתא' ל'איגרא רמא', מבור האסורים לארמון פרעה כמשנה למלך. יוסף עלה לגדולה בעקבות פתרון חלומו של פרעה, ובזכות פתרון החלומות של שר המשקים ושר האופים. החלומות של יוסף, מהפרשה הקודמת, הלכו והתממשו. האחים באו לשבור שבר להחיות נפשם:  "וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות וגו'. ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם וגו'". (בראשית מב ז).
האחים התייחסו לחלומות יוסף כסוג של חולמנות באספמיא שמנותקת מהמציאות. הם מכנים אותו "בעל החלומות", וחשדו בו שחלומותיו אינן אלא משאלת לב לשררה ושתלטנות. על כן סברו שבמכירתו יבוא הקץ על חלומותיו: "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו". (בראשית לז יט).
לעומתם יעקב מתייחס לחלומות של יוסף כדבר שיש בו ממש, כרוח הקודש וכחזון עתידי, שיש לבחון את התקיימותו בעתיד, שכן בכל חזון יש פן עתידי שמנותק מהמציאות של ההווה, החזון הוא שאיפה לעצב בעתיד משהו שעדיין אינו קיים במציאות.
בפרשתנו מתקבלת משמעות חדשה של הכינוי "בעל החלומות", לא ככינוי מזלזל של חולמנות, אלא כהערכה ל'מומחה' בלעדי ובעל מוניטין בפתרון חלומות, כמאמרו של פרעה: "ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו".(בראשית מא טו).
בפרשה מתגלה יוסף גם כבעל יכולת שילובית נדירה, של חזון ומעש, שילוש בין ראיה גדולה של חזון ארוך טווח, ובין יכולת ניתוח איסטרטגית מחוננת, ובין כישורים אדמיניסטרטיביים. יוסף שירטט בפני פרעה את האסון הממשמש ובא על מצרים אחרי שנות השבע, והתווה את המתכונת האסטרטגית לפתרון.
פרעה אינו מסתפק ביעוץ האיסטרטגי של יוסף, הוא מזהה את כישוריו האדמיניסטרטיביים הנדירים, ועל כן הוא מטיל עליו לממש את תכניתו שלו. "ויאמר פרעה אלעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו? ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך וגו'. ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים". (בראשית מא לח).
פרעה מייחס את השילוב היחודי בין מכלול התכונות הללו לרוח הקודש הנבואית ששורה על יוסף: "איש אשר רוח אלקים בו". "די רוח נבואה מן קדם ד' ביה". (אונקלוס כאן).  רוח הקודש באה לידי ביטוי גם בניהול העניינים הארציים: "אשר רוח אלהים בו - בפתרון חלומות וכ"ש בחכמת דרך ארץ".(רשב"ם כאן).
מאידך יש המתקשים לראות כיצד מתכנסים כישורים רוחניים כרוח הקודש וכישורים חומריים, כמו אסטרטגיה ואדמיניסטרציה באישיות אחת. הם נתפסים בעיניהם כסותרים זה את זה, וככאלה שהשילוב ביניהם עלול לבוא על חשבון ההתמחות וההעמקה בעולם הרוחני, ו"ככל שיוסיף הישוב בניין יוסיף השכל חורבן". (רבנו בחיי).

הרב קוק זצ"ל דווקא ראה בשילוב הזה יעוד ושליחות שאנשי הרוח צריכים לחתור אליו: "ההתעמקות הרוחנית בענינים נשגבים היא מושכת את האדם מהכרה ברורה בעולם הממשי, וזהו הפגם שיש ביסוד הנבואה, שממנו המחשכים נמשכים לכל משיג רוחני. וגורם הדבר שבאים רשעי עולם, שהמושגים הקדושים הם זרים להם, והם תופסים את הנהגת העולם בידם, והוד הקדושה נהפך לדוה. וצריך כל חכם מישראל לעמוד בכל כחו נגד פרצה זו, ולהשתדל ללכת בעקבותיו של הרועה הנאמן, משה רבנו ע"ה, שהבהירות העליונה לא הכהתה את עינו הרוחנית מלראות באספקלריא המאירה גם את העולם המעשי וכל מכשיריו. וכל מה שיותר יוסיף האדם אומץ בתורה לשמה, בדעה צלולה, והעמקת אמת, יותר יתגלו לו פתחי אורה להבין ולהשכיל, איך שבאמת כל הופעה רוחנית היא מוסיפה בהירות ובירור מוחלט לההשגה הבריאה של העולם החמרי, וכל אגפיו. וכל העוסק בתורה לשמה, כל העולם כולו כדאי הוא לו, ונותנת לו מלכות וממשלה, וחקור דין". (אורות הקודש חלק א עמוד רע"ח).
  •  

              גרעין קהילתי וקרית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 

    Facebook
    Google+
    Twitter
    Youtube