כח הרצון והמוטיבציה
מידות היחיד והיחד - לפרשת וישלח   – תשע"ז   
הרב אליעזר שנוולד

בתחילת הפרשה מתארת התורה את נצחונו של יעקב אבינו במאבק עם המלאך. בעטיו נקרא בשם ישראל: "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שָׂרִיתָ עם אלקים ועם אנשים ותוכל" (בראשית לב כט). 

השם 'ישראל' בא מלשון 'שררה', כח ועוצמה, (ספר השורשים לרד"ק ערך רוד), בשל התעצומות של יעקב שאפשרו לו להתגבר גם על כח מלאכי רב עוצמה. "'וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו' איני יודע מי נעשה שר למי? כשהוא אומר: 'כי שרית עם אלקים' הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך! 'בכה ויתחנן לו' איני יודע מי בכה למי? כשהוא אומר: 'ויאמר שלחני' הוי אומר מלאך בכה ליעקב!" (חולין צב א).

מהיכן שאב יעקב את כוחו?

לשם 'ישראל' גם משמעות של ההתדמות לקב"ה, דורשי רשומות אמרו ש'ישראל' אותיות 'ישר-אל'  - ישר עם הקב"ה, או 'שיר-אל'.

ביטוי מקביל נמצא בהמשך הפרשה. כאשר יעקב מקיים את נדרו ומקים את המזבח בבית אל: "ויצב שם מזבח, ויקרא לו א-ל אלקי ישראל" (בראשית לג כ). יש שפירשו שהקב"ה הוא אשר קורא ליעקב 'א-ל' בשל התדמותו לקב"ה: "מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב א-ל? שנאמר 'ויקרא לו אל אלקי ישראל'" (מגילה יח א, ובזוהר ח"א קלח  א). ובמדרש יעקב הוא שקוראו לעצמו: "אמר אתה א-לוה בעליונים ואני א-לוה בתחתונים" (בראשית רבה עט ח). "ירמזו למה שהם אומרים תמיד, שאיקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד" (רמב"ן בראשית לג כ). 

האלשיך קושר את קריאת השם ע"י המלאך וקריאתו של יעקב בשם 'א-ל', בשל הכוחות האלקיים שניחן בהם: "לזה הקדים ואמר ויקרא לו 'א-ל' לומר לית דין בר נש כיתר אנשים, רק 'א-ל', 'כי שָׂרה אל א‑להים' והוא שרו של עשו, שאין כח אדם יכול לו אם לא כח א-ל" (אלשיך שם  לג כ).

מרן הרב קוק זצ"ל מצביע על תחום יסודי בהתדמות של יעקב לקב"ה – 'כח הרצון' שהוא כח מניע אב עוצמה. הכח היסודי בהתנהלות האדם ובמידותיו. הרצון האלקי, האינסופי, 'רעווא דרעוין' - 'רצון הרצונות' (עד כמה שתבונת אנוש מסוגלת לרדת לעומק משמעותו), הוא הגילוי היסודי של האלקות האינסופית. בכח הרצון ובעוצמת השפעתו מתדמה האדם לגילוי הרצון האלקי – 'רצון הרצונות'. "בעולם ושורש הבריאה. מכירים אנו את הרצון הטוב ליסוד ההויה (של הקב"ה. א.ש.), והמציאות כולה היא מיוסדת על תמציתו, מתגלה יסוד עולם זה ברצונו של אדם, השפעתו מתגדלת כל מה שהוא מפתחו יותר. אותו הטוב הרצוני, המונח בעומק אמונת ד', זהו הגרעין שהכל צומח ממנו, וכו'. נקודת הצדקות שבכל לב היא מכון החיים ויסוד קיום העולמים. וכו'. והקב"ה קרא ליעקב אל, שנאמר 'ויקרא לו א-ל', ומי קראו כך אלקי ישראל" (אורות הקודש ח"ג עמ' מג).

'כח הרצון' הוא פוטנציאל שהאדם יכול להפיק ממנו עוצמות גדולות, ולהפוך את הבלתי יאומן לאפשרי, כרוח הפתגם 'אין דבר העומד בפני הרצון'. בכח זה יכול אדם לנצח מלאך.

כח הרצון הוא אחד מחמשת כוחות הנפש: "דע שנפש האדם אחת, ויש לה פעולות רבות חלוקות יקראון קצת הפעולות ההן נפשות, וכו'. ומפני זה אומר, שחלקי הנפש הם חמשה - הזן והוא נקרא צומח, המרגיש, המדמה, המתעורר (הרצון), והשכלי, וכו'. והחלק המתעורר הוא הכח, אשר בו ישתוקק האדם לדבר אחד או ימאסהו, ומזה הכח יבא אל פעולות בקשת הדבר והבריחה ממנו, בחירת דבר אחד או התרחק ממנו, הכעס והרצון, הפחד והגבורה, האכזריות ורחמנות, אהבה והשנאה והרבה מאלה המקרים הנפשיים" (רמב"ם שמונה פרקים פרק א).

 כח הרצון והמוטיבציה הוא כח יסודי במידות ובהתנהלות האנושית: "הכח החובק את כל הכוחות כולם, את העצמיות של הנפש, הוא ודאי כח הרצון, הוא פועל על יתר חלקי הנפש הנגלים והנסתרים, וכל כח החיים העובר בכל המון החליפות פועל עליו ומתפעל ממנו" (עין איה שבת ח"א רה).

בשל מרכזיותו של כח הרצון והמוטיבציה הרי שצריך האדם לעמול על חיזוקו, ולתת לו עדיפות: "כשמרגיש האדם שרצונו הוא רפוי, צריך הוא להתאמץ לחזקו בכל מיני אימוץ, כדי שיוכל להוציא אל הפועל כל דבר טוב, שחוק טבעו מתאים לו. וטוב יותר לעסוק באימוץ כח הרצון, מלעסוק בפרטים של הטבות מוסריות. אבל העסק היסודי אצל הלקויים בחלישות הרצון צריך להיות העסק בהגברת עצמיותו של הרצון על ידי עצות שונות טבעיות, מוסריות, שכליות, תורניות,  ולא יירף משום עצה שתוכל להועיל למטרתה העליונה של אימוץ כח הרצון בכללו" (שמונה קבצים ג קמג).

חיזוק הרצון של האדם הוא יסוד החינוך של האדם, והיעד העיקרי של מערכת החינוך: "ודרך החינוך הרגיל צריך להיות בין לגדולים בין לקטנים הגדלת הרצון והגברתו וצחצוח טהרתו ותעופת האידיאליות שלו כאחת" (מוסר אביך  מדות הראיה, רצון-א).