אסטרטגיה תלת מימדית
 
של בחירת מנהיג
הרב אליעזר שנוולד - לפרשת ויקהל
 
פרשתנו היא אחת מחמשת הפרשיות שחותמות את ספר שמות ועוסקות בהקמת המשכן והשראת השכינה.
הפרשה עוסקת בשלב הסיום של הקמת המשכן, הפרויקט הלאומי הראשון של עם ישראל. לראשונה, גם נוצר הצורך, למנות לשם כך מנהיג ציבורי, את בצלאל. היה עליו להנהיג ולנהל את התכנון, העיצוב והבניה של המשכן וכליו, לנצל בצורה מושכלת את התרומות והמשאבים שנתנו ע"י העם, ולנהל בצורה יעילה את צוות ההקמה הגדול שנרתם לבניה. חז"ל ראו בדרך בחירתו של בצלאל מודל איסטרטגי לבחירת מנהיגים בעם ישראל.

בפרשתנו מתוארת בחירתו לתפקיד: "ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ד' בשם בצלאל וגו'. וימלא אתו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה". (שמות לה ל)
אמנם בחירתו כבר הוזכרה לעיל (בפרק ל"א) אולם שם פנה הקב"ה למשה ואילו כאן פנה משה לעם: "ויאמר משה אל בני ישראל וגו'".
חכמים למדו מכך, על החובה להיוועץ בעם על כל מינוי ציבורי (גמ' ברכות נ"ה ע"א): "א"ר יצחק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור, שנאמר: 'ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' כשם בצלאל וגו''. (וב"אורח משפט", הלכות אומנים, סי' כ).
בתהליך הבחירה של בצלאל היו שלושה שותפים, הקב"ה, משה, והעם: "אמר לו הקב"ה למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבש"ע, אם לפניך הגון לפני לא כל שכן!
אמר לו: אף על פי כן, 'לך אמור להם לישראל וכו''! אמרו לו: משה רבינו, אם לפני הקב"ה ולפניך הגון לפנינו לא כל שכן". (גמ' שם)

יש שפירשו ששיתוף העם בבחירה נדרש מסיבה פרקטית.  רק אם הציבור יהיה מעורב הוא יקבל את מנהיגותו ומרותו! "ורז"ל אמרו (ברכות נה.) אין ממנין פרנס על הצבור אלא מדעתם, שנאמר: "ראו קרא ד' בשם". כלומר, ראו אם אתם מסכימים בו. כי כן ראוי לכל פרנס שיהיה מדעת כולם, בענין שיהיו דבריו נשמעים." (צרור המור שמות לה ל)
אולם מדוע היה צורך להימלך בציבור בעת שעם ישראל מונהג באופן ישיר ע"י הקב"ה ובאמצעות משה נביאו? האם לא די בבחירה האלקית, ובחוות הדעת האלקית על התאמתו של בצלאל? האם העם לא יקבל אותה כפי שקיבל את בחירתו האלקית של משה רבנו? (הריא"ף על עין יעקב ברכות שם)

ניתן לומר ששיתוף העם בבחירה נבע מסיבה עקרונית ולא רק מגישה פרקטית. מנהיג הוא 'שליח ציבור' -  'שליח' ונציג של הישות הציבורית המשותפת.  לכן הציבור ה'משלח'  צריך להיות זה שבוחר וממנה את 'שליחו'.
אולם מרן הרב קוק זצ"ל למד מדברי הגמ', מדרך בחירתו של בצלאל,  על גישה יחודית ואיסטרטגית של המנהיגות בישראל. המנהיגות בישראל נבחנת בצורה תלת מימדית. בממד האישיותי, הנהולי, והבין אישי.  ("עין אי"ה" ברכות ח"ב', עמ' 262, אות כ"ח). על כן אמורים להיות שלושה גורמים ששותפים בבחירה: הקב"ה משה והעם.
המימד האישיותי – כולל בתוכו את הרמה הרוחנית והמוסרית של המנהיג ומה מניע אותו להנהגה. זהו מימד בסיסי וחשוב ביותר למנהיג בישראל. מימד זה יכול להבחן רק ע"י הקב"ה בוחן כליות ולב. האדם, בשר ודם יתקשה לבחון זאת.
המימד הניהולי – כולל בתוכו את כישורי הניהול, ואת חכמת הארגון והשליטה, התוויית היעדים, ותכנון השיטה האופטימלית כיצד להשיגם. מימד זה יכול להבחן ע"י מי שהוא בעצמו מנהיג חכם ובעל יכולת אבחנה בתחום זה.
המימד הבין אישי – כולל בתוכו את הכאריזמה ואת היכולת לתקשר עם העם בשפתו ולסחוף אותו אחריו. מימד זה יכול להיבחן רק ע"י העם בעצמו.
הרב קוק זצ"ל מבאר שם שבחינת הממדים בגמ', בבחירת בצלאל מסודר לפי סדר החשיבות שלהם. האישיותי הוא החשוב ביותר ורק אח"כ הניהולי והבין אישי:
"אמנם, אימתי תהיה הדרכת התפרנסות שלמה והגונה, בזמן שכל אחת מן המעלות תופיע על ערכה הראוי לה, ויהיה העיקר הגדול השלמות האלוקית, צדקת הפרנס וחסידותו האמיתית. השניה לה, מעלת החכמה היתירה. והשלישית, המעלה ההמונית החיצונה, אז תהיה המעלה הנמוכה טפילה אל המעלה הרוממה ממנה, ותצליח הפרנסות להנהיג את הציבור בדרכי הטוב והחיים". (שם)
המודל התלת מימדי הזה שונה מאד ממה שאנו מכירים כיום. כשעיקר הבחירה תלויה במימד הבין אישי והכאריזמה ובמימד הניהולי. המימד האישיותי פעמים רבות כלל אינו קיים, ובמקום 'דמותו' של המנהיג כפי שהיא, מוצג בפני העם ה'דימוי' שלו כשהוא מעוצב ע"י יחצני"ם.
כיום, כאשר אין הנהגה ישירה של הקב"ה ואין לנו נביא כמשה ולא ניתן להיוועץ בהם לגבי שני הממדים הראשונים של ההנהגה, נדרשים הציבור ונציגיו לבחון את קיומן כמיטב יכולתם, באמצעים אנושיים מוגבלים. על כן יש להמלך בציבור בהעמדת הפרנס!
"ואם אין לנו עדות ברורה על קדושת הנפש, תעמוד לנו במקומה עדות השם הטוב והפרסום בצדק וכשרון המעשים שיהיו מראשית של כל דרישה שצריכה בעיכוב לפרנס הממונה על הציבור". (שם)

 
  •  

              גרעין קהילתי וקרית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 

    FacebookGoogle+TwitterYoutube