אסטרטגיה לאומית של דמוגרפיה ופיזור אוכלוסין
פרשת ויחי
אחד המרכיבים של האסטרטגיה הלאומית היא האסטרטגיה של הדמוגרפיה ופיזור האוכלוסין. בתורה קשור מרכיב זה למצות ישוב הארץ. התכנון האיסטרטגי של הדמוגרפיה ופיזור האוכלוסין תלוי בשיקולים סוציולוגיים – של הרכב האוכלוסיה, בשיקולים כלכליים, בטחוניים, מדיניים, נגישות ותחבורה, משאבי טבע וחקלאות–מים, מחצבים ופוריות הקרקע, תשתיות – ביוב, חשמל וכו', ושיקולים אקולוגיים – של צפיפות האוכלוסיה ושמירה על ריאות ירוקות וכו'.
לדאבוננו, בשנים האחרונות, השימוש בהיבטים הדמוגרפיים נעשה בעיקר ע"י אלה המבקשים להקטין את גבולות מצוות ישוב הארץ.
במרכז פרשתנו פרידתו של יעקב מבניו וברכתו לכל אחד מהבנים. לברכת הבנים פנים רבות ושונות. יש בהן ביטוי לאופי הרוחני היחודי של כל בן, התייחסות להתנהלותו בעבר, ברכה מיוחדת לעתידו ולעתיד שבטו, וגם קביעה ברוח הקודש, מה תהיה הנחלה שמיועדת לשבטו בארץ ישראל. "וכן תמצא יעקב אבינו כשברך בניו הזכיר להם חלקי הארץ לקצתם ואפילו שמות המדינות. (בראשית מט, יג) 'זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צדון'. 'יששכר רובץ בין המשפתים' כתרגומו. וכן 'ואת הארץ כי נעמ'. וכן 'מאשר שמנה לחמו' כתרגומו. ונבא על ארץ יהודה שתהיה מושכת יין כמעיין וכו'". (כפתור ופרח פרק י).
עוד טרם הפכו ה'בנים' ל'שבטים', וה'שבטים' ל'עם', כבר נקבע שהאיסטרטגיה של הדמוגרפיה ופיזור האוכלוסין בארץ ישראל תהיה על בסיס שבטי. למעט מספר שבטים, כל שבט יהיה מרוכז באזור מוגדר וישמר את יחודו הרוחני. ההתאמה של השבטים לאזורי הארץ לא היתה שרירותית. היתה זו התאמה רוחנית ברוח הקודש (חסד לאברהם ג' ז').  אולם יש בפסוקי ברכת יעקב ובחז"ל גם ביטוי למרכיבים דמוגרפיים ואסטרטגיים בשייכות של כל שבט לאזורו ולנחלתו.
כך מצינו את השיקול הבטחוני בישובם ב'ספר' של שבט גד: "גד גדוד יגודנו",  שיהיו לו מלחמות רבות (רמב"ן מט יט). "לפי שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל כאריות שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים". (רש"י דברים ל"ג כ').
ובשבט יששכר:"ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר ויהיה האויב כבוש תחתיו למס עובד ". (רש"י מט טו).
ואת המיקום של שבט דן בחזית מול הפלישתים: לישועתך קיויתי ד'' – לפי ששמשון החל להושיע את ישראל מיד פלישתים" (לקח טוב בראשית מט יח).
כך גם את השיקול המדיני במיקום שבט יהודה בירושלים: "ולו יקהת עמים" זו ירושלים שעתידה להקהות שיניהם של עובדי כוכבים שנאמר: "והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים". (ילקוט שמעוני ישעיהו תכ)
וכו מצינו גם את השיקול הסוציולוגי בפיזורם של שבט שמעון ולוי: "אמר יעקב אם יושבין שני שבטים הללו כאחת מחריבין את כל העולם, אלא הריני מפזרן, "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (אגדת בראשית פרק פג)
מנגד מצינו גם את השיקול הרוחני שיש בפיזור של שבט לוי, בהוראת התורה בכל מקום, אך גם במיקום של נחלת בנימין במקום המקדש: "שומע אני בחלקו של יוסף בנה תלמוד לומר (תהלים קלב ו) "הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער" במי שנמשל ב'חייתו יער', ואיזה זה בנימין. שנאמר: (בראשית מט כז): "בנימן זאב יטרף" זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו". (ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיס' שנב). ושל שבט יהודה במקום ישיבת הסנהדרין: "ומה אני מקיים (בראשית מט י) "לא יסור שבט מיהודה" זו לשכת הגזית שנתונה בחלקו של יהודה. שנאמר (תהלים עח סז): "וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויבחר את שבט יהודה".
אולם בעיקר מצינו את השיקול של חלוקת המשאבים הלאומיים בישוב השבטים באזורים בעלי אפיון גאוגרפי כלכלי וחקלאי יחודי. בנחלת יהודה - כרמים: "נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין". (רש"י בראשית מט).  ובנחלת זבולון - ספנות: "זבולון לחוף ימים ישכן". זבולון מתרעם על מדותיו היה, ואמר: רבונו של עולם, לאחיי נתת שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת ארצות, ולי נתת נהרות וימים. אמר לו הקדוש ברוך הוא: כולם צריכים לך על ידי חלזון שקונים". (מדרש אגדה בראשית פרק מט). ובנחלת יששכר - פוריות: "יששכר חמור גרם" פירותיו של יששכר גסין היו, והיה שבטו של זבולן נוטל מהם ומפרש בים, והיו אומות העולם רואין אותן ומתמיהין עליהם".(בר"ר פרשה צט). וכן:"יששכר חמור גרם", מדבר בארצו מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן והר מכאן, רובץ בין המשפתים, אלו ב' בקעות, בקעת פסלן [אכסלו – "אכסל"?] ובקעת יזרעאל" (בר"ר פרשה צח).  וכן שהשכנות בין שבטי יששכר וזבולון עתידה ליצור שותפות מיוחדת.
בנחלת אשר – שמן זית: "שהיו מספיקין שמן המשחה. שהכרמל בחלק אשר היה". (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויחי פרק מט סימן כ). וכן:"מאשר שמנה לחמו". זה הר הכרמל שפירותיו מעדני מלך לכך נאמר ברוך מבנים אשר. שהכל מברכין את ארצו".(פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) וזאת הברכה דף סו ע"ב). ובנחלת נפתלי – חקלאות שלחין ליד הכינרת: "מדבר בארצו שכולה בית השלחין, הה"ד (דברים ג) "מכנרת ועד ים הערבה" (בר"ר ויחי צח): וכן: "נפתלי אילה שלוחה" - זו בקעת גינוסר המבכרת פירותיה וממהרת כאילה". (תנחומא ויחי סימן יג).
ביוסף מצינו גם שהתברך בקבלת העיר שכם עוד לפני כן: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. כלומר עיר שכם נתתי לך בנחלה יותר על נחלת אחיך". (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויחי פרק מח).
בחתימת הברכות מבקש יעקב שעל אף החלוקה הדמוגרפית לשבטים לא תפגע החלוקה בהדדיות הלאומית ובחלוקה לאומית של המשאבים בין השבטים. "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" 'אותו' אין כתיב כאן, אלא "ויברך אותם" וכו'. לפי שחילק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהיא עושה שעורים, ולנפתלי ארץ שהיא עושה חיטין, אעפ"כ כללן באחרונה שיהו אוכלין אילו משל אילו". (בר"ר פרשה צז).
 
  •  

              גרעין קהילתי וקרית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 

    Facebook
    Google+
    Twitter
    Youtube