וזאת הברכה
אסטרטגית קו התפר הבין דורי
בידול רציפות והמשכיות
בשלהי הפרשה וחמשת חומשי התורה נמצא קו-תפר בין-דורי, בין דור עידן המדבר והנהגתו. ובין דור עידן ההתנחלות בארץ ישראל והנהגתו.
"וימות שם משה עבד ד' בארץ מואב על פי ד', וגו'. ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. וגו'. ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל וגו'" (דברים לד ה-ט).
מדוע היה צורך להעלים את מקום קבורתו של משה רבנו? (ואף משה עצמו לא ידע את מקום קבורתו. ראה סוטה יג ב). מדוע נקבר במערה פלאית שהוכנה מששת ימי בראשית (אבות ה ו)? שעם קבורתו נסתרה מעין?
כמה מהמפרשים בארו שהיה חשש שמקום קבורתו של נביא שלא קם עוד כמוהו היה עלול להפוך למוקד של פולחן, ועל כן הוא הוסתר (חזקוני  כאן וכן, רלב"ג, כתב סופר, רש"ר הירש).
אולם נדמה שעשויה להיות סיבה נוספת שקשורה למנהיגותו היחודית.
יום הפטירה של משה רבנו והעברת ההנהגה ליהושע היא קו התפר הבין-דורי והיא משקפת עיקרון אסטרטגי יסודי. מצד אחד רציפות והמשכיות בהנהגה שעוברת מדור לדור, ומצד שני בידול וההפרדה מוחלטת בין הדורות והנהגתם.
ביום זה הקב"ה מצווה על משה ויהושע לבוא יחד לאוהל מועד: "ויאמר ד' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתייצבו באהל מועד ואצוונו. וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד" (דברים לא יד). "דעד היום לא בא למחנה שכינה, דהיינו אוהל מועד רק משה בלבד. אבל באותו יום שמת משה היה גם יהושע ניצב במחנה שכינה" (מהרש"א חידושי אגדות סוטה שם). כניסתם המשותפת בתחילת היום יוצרת רצף והמשכיות בהנהגה: "תנא: אותה שבת של דיו זוגי היתה, ניטלה רשות מזה וניתנה לזה" (סוטה יג ב). "שני זוגות  - שני חבירים היו, בהתחלת היום למשה, וסופו ליהושע" (רש"י שם).
חז"ל דרשו את הרציפות וההמשכיות בהנהגה כרציפות המעגלית של הזריחה והשקיעה: "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א). וכו' עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע שנאמר (במדבר כז): "ויאמר ד' אל משה קח לך את יהושע בן נון", עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז וכו'. כהדא עגלתא תמימתא" (בראשית רבה פרשה נח ב).
מהי "עגלתא תמימתא"? "נראה לי שפירושו עיגול שלם וכמו שתרגם יונתן "ככף רגל עגל" - "רגלין סגלגלין", וכן פירש רש"י שם, והוא הגלגל הסובב שכאן הוא שוקע וכאן עולה, וזהו שכתוב "וזרח השמש וגו'" הוא גלגל השמש" (פירוש המהרז"ו שם). המעגליות מבטאת את הרציפות וההמשכיות שאינה פוסקת והופכת אותם ליחידה אחת מתמשכת.
רציפות זו נצרכת בכל עם. ובעם ישראל יותר מכל. לעם ישראל יעוד גדול בעולם שאינו ניתן להשגה בדור או שנים. כבנין רב קומתי אחד שכל דור בונה רק קומה אחת, וכל דור ממשיך מסוף הקומה של הדור הקודם. קטיעת הרציפות עלולה לפגוע בהשגת היעוד השלם הרב-דורי (וכן ראה לעיל בפרשת תולדות). הרצף של הדורות ומנהיגיהם מתבטא בתכנית ההסטורית האלקית שגילה הקב"ה לאדם הראשון: "מאי דכתיב: "זה ספר תולדות אדם וגו'" וכי ספר היה לו לאדם הראשון? מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ופרנסיו" (עבודה זרה ה א. וראה בראשית רבה פרשה כד)
מאידך, בקו התפר הבין דורי נדרש גם בידול ברור. כל דור ועניינו כל דור ודרך הנהגתו. בידול זה מחייב שימת קו ברור בין דור לבא אחריו ובין המנהיג של הדור הקודם לדור שאחריו.
בסופו של אותו היום, רק יהושע הוא המנהיג. חז"ל מדגישים זאת בכך שבו ביום מסתתמים ממשה "שערי החכמה" והועברו ליהושע: "לא אוכל עוד לצאת ולבא וכו' - בדברי תורה. מלמד, שנסתתמו ממנו שערי חכמה" (סוטה שם). "וזהו דאמרינן: "רב לך!" -  רב יש לך! ומנו יהושע. כי עתה יהושע נקרא רבו שהוא חכם יותר ממנו" (פרחי כהונה סוטה שם). מעיינות החכמה – כמעיין שמימיו נאגרים מתחת לפני הקרקע ונובעים מחוצה לה, ומשקים את זקוקים להם.  סתימה של המעין אוצרת את המים בקרקע ולא מאפשרת לשתות מהם (בן יהוידע סוטה שם). משה כבר אינו בתפקיד הנהגה והמעין שלו שומר את החכמה לעצמו. מכאן ואילך נובע המעיין של יהושע, על פי צרכי בני הדור והנהגתם.
"אמר הקדוש ברוך הוא למשה, קרא את יהושע תלמידך עשה לו כבוד לעיני כל ישראל. ונתת מהודך עליו ולא כל הודך, מלמד שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, באותו שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע למה אתן ליהושע כל הכבוד הזה? השיב לו הקדוש ברוך הוא "כי הוא יעבור לפני העם הזה", שמא יאמרו ישראל בפני משה לא הורה ואחר מיתת רבו הוא מורה הוראות. השיב משה ואמר רבש"ע, מארבעים שנה עד עכשיו הייתי אני מורה הוראות עכשיו איני מורה? ובכה וצעק ונשמע קולו בכל מחנה ישראל.
 באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה הרבה פעמים כבדתיך כבוד גדול וכו'. דייך, שהגיע יומו של יהושע תלמידך לפרנס את ישראל ואין פרנס נוגע בחברו אפי' כמלא נימא, וע"ז עתיד לכתוב שלמה וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע. וכו'.
 א"ר יאשיה באותה שעה עשה משה ליהושע כבוד גדול לעיני כל ישראל, והיה הכרוז יוצא מלפניו והולך בכל מחנה ישראל וצועק ואומר, בואו ושמעו דברי הנביא החדש שיקים הקדוש ברוך הוא עליכם היום, מיד עלו כל ישראל לכבודו ואימתו של יהושע, וצוה משה להביא כסא של זהב וכתר ועטרה של מרגליות וכובע של מלכות ולבוש ארגמן וערך הכל לפני יהושע, והלבישהו והעמיד עליו מתורגמן כלב בן יפונה, ויהושע היה פותח פיו ודורש לפני משה רבו ולפני ראשי גדודים וסנהדרין והכהנים ולפני כל ישראל, ומשה וכל ישראל יושבין לפניו כתלמיד לפני הרב" (אוצר המדרשים אייזנשטיין עמוד 377).
סתימת מעיינות החכמה של משה רבנו באותו היום ופתיחת המעיין של יהושע מבטאת את המעבר הברור והבידול הנצרך שבין הדורות והנהגתם.
חכמים ניסחו כלל ברזל משותף, לקו התפר בין דור לדור ובין מנהיג למנהיג: "אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (ברכות מח ב). שם מדובר על קו התפר שמואל לשאול. וכן אמרו על קו התפר בין שאול לדוד (תענית ה ב). וכן על קו הפר שבין דוד לשלמה. שיום פטירתו של דוד המלך נקבע לפי היום שבו על פי התכנית האלקית היה צריך להתמנות שלמה המלך: "כבר הגיע מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" (שבת ל א). 
ישנה התאמה בין הדור לבין מנהיגיו: "זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה" - פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן, חד אמר: דור לפי פרנס, וחד אמר: פרנס לפי דורו" (ערכין יז א). ובירושלמי נאמר: "כגנתא כן גננא" (ירושלמי סנהדרין סוף פ"ב). "כגנה כך הגנן כלומר פרנס לפי הדור ולא הדור לפי הפרנס" (קרבן העדה שם וראה שרבי חלק עליו).
בהתחלפות הדורות יש יעוד מיוחד ואתגרים יחודיים המחייב הנהגה מיוחדת, עם כישורים שונים, בשונה מהדור הקודם. על כן הקב"ה מתזמן לדור מנהיג שיתאים לצרכי הנהגתו.
בקו התפר שבין הדורות עלול המנהיג בן הדור הקודם הוותיק והמוכר להאפיל ולערער על סמכותו של המנהיג החדש שעדיין "לא הוכיח את עצמו". ובני הדור עלולים להשתמש בנוכחותו כמי שמשחרר אותם מהצורך להישמע ולקבל את מרותו של המנהיג החדש. על כן אמרו חכמים: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו". שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים, ואומר: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם". וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר: "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה!" (ראש השנה כה ב).
"העלמותו" של משה רבנו, ומקום קבורתו, נובעת דווקא מגדלותו הפנומנלית כנביא וכמנהיג. היא נדרשה לשם ביסוס מנהיגותו הבלעדית של יהושע - אל מול האתגרים היחודיים שעמדו בפניו. בלעדיו העם נאלץ להבין שאין לו "להתרפק" על נוסטלגיה של "מנהיגות אחרת" ולערער על החלטותיו של יהושע. עליו לשתף פעולה באופן מלא עם הסמכות הבלעדית של יהושע.
יתכן שאילו היה ידוע מקום קבורתו גם בדורות הבאים היו באים יחידים או קבוצות להשתטח על קברו כדי לבקש "הנהגה אחרת" מהמנהיגים של אותו דור, ובכך לערער את מוסד ההנהגה לדורות.
 
 
 
חזק חזק ונתחזק
 
  •  

              גרעין קהילתי וקרית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 

    Facebook
    Google+
    Twitter
    Youtube