שירת האזינו– שירת ברית נצח אסטרטגית  - בין הקב"ה לעם ישראל

שירת האזינו – היא שירת ברית הנצח בין הקב"ה ועם ישראל, מעין חוזה ברית שנכרת בין הקב"ה לעם ישראל לפני הכניסה לארץ.

פרשת האזינו יוצאת דופן בכך שכבר הגמרא מחלקת אותה לשבעת קרואיה, לששת הראשונים נתנה סימן על פי האות הראשונה של ששת חלקי השירה: "הזי"ו ל"ך". (בבלי ר"ה לא א, ירושלמי מגילה ג ז. ומח' הרא' מהי החלוקה לפי הסימן. ב"י או"ח תכח ה)

המבוא לחוזה הברית מובא בפרשה הקודמת: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. וגו'. (דברים לא יט) הקב"ה מצווה לכתוב את השירה הזו בספר, כעדות לברית בין עם ישראל והקב"ה: "והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו". (שם כא). וללמד אותה לבני ישראל, מתוך הכתב.  (העמק דבר לא יט).

את הספר ובו שירת הברית מצוה משה על הלויים להניח בצד ארון ברית ד', ארון העדות, לעדות עולם: "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ד' אלהיכם והיה שם בך לעד".

משה מקהיל את כל עם ישראל ומקריא באזניהם את שירת הברית מתחילתה ועד סופה: "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם". (שם ל)

מפאת חשיבותה של שירת הברית, היא מושרת ע"י הלויים בבית המקדש מידי שבת בעת הקרבת המוספין. בכל שבת היו שרים חלק אחד מששת החלקים: הזי"ו - ל"ך, וחוזר חלילה. (גמ' ר"ה שם) ואף מצאו רמז לכך בסימן: "ששיר של שבת יש לו זי"ו. דהיינו מפי משה שקרן עור פניו, ותרגומו: 'זיו'".  (מהרש"א ר"ה שם). יש אומרים שגם המעמדות היו קוראים אותה בימי חול (רש"ש ר"ה שם מהטור).  

המפרשים ביקשו לבאר את ששת החלקים של השירה ופשרם, כל אחד עפ"י דרכו. (ראה באברבנאל ובדעת מקרא). אף אנו מבקשים לבאר שהשירה מהווה חוזה ברית נצח איסטרטגית שנכרתה בין הקב"ה ועם ישראל.

חלקי השירה: "הזי"ו – ל"ך", הם המרכיבים האופייניים של חוזה הברית.

החלק הראשון (פס' א-ו) נפתח ב'עדי' הברית: "השמים והארץ". ובצד היוזם של הברית – הקב"ה: "כי שם ד' אקרא, הבו גודל לאלקינו. הצור תמים פעלו וגו'". שההתכחשות לו היא טפשות ונבלה.

החלק השני (פס' ז-יב) בצד השני של הברית – עם ישראל, אשר נבחר ע"י הקב"ה, והתייחד מכל העמים: "כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו". והקב"ה מרעיף עליו מטובו: "יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו וגו'".

החלק השלישי (פס' יג-יח) התייחסות לאופציה של הפרת הברית ע"י עם ישראל, ובגידה בקב"ה ובטובו  - עם אלהי נכר.

החלק הרביעי (פס' יט-כו) הסנקציות שנכרתו בחוזה על הפרת הברית, הסתרת פנים, עד כדי סכנת הכרתה.

החלק החמישי (פס' כז-לה) התועלת האיסטרטגית שבברית, להצלחה בהתמודדות עם אוייבי עם ישראל, ולפגיעה אסטרטגית בעם ישראל בהפרתה. "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם. איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וד' הסגירם".  ועל הצד האלקי שבהצלחה על קידוש שם שמים, או בכשלון ח"ו על חילול השם. "פן יאמרו ידנו רמה ולא ד' פעל כל זאת".

החלק השישי (פס' לו-מג) נצחיות הברית מצד הקב"ה שלא יפר אותה לעולם גם כשעם ישראל לא יעמוד בכל תנאיה, וגם אם יאלץ להעניש את עם ישראל בעונשים קשים.

הברית האסטרטגית של הקב"ה עם עם ישראל, היא תופעה יחודית, בעלת השלכות רבות ומימדים שונים. יש בה מימד רוחני, של קשר רוחני מיוחד, דו סטרי, והשגחה ברמה מיוחדת. מחוייבות לקיים את המצוות, וללכת בדרכיו, אולם יש בה גם מימד קיומי, כברית אסטרטגית, שמחזקת את הקיימות של בן הברית - עם ישראל, בזכות העוצמות של בעל הברית - הקב"ה. להבדיל, בריתות אסטרטגיות מהוות אחד ממרכיבי הביטחון הלאומי של כל עם. ועוצמתה גדלה ככל שמדובר בבעלת ברית שהיא מעצמת-על, בעלת כלי נשק ואמצעים שביכולתם להרתיע ולהכריע גם את הקשה והחזק שבאוייבים. הברית האסטרטגית עם הקב"ה היא ברית לא קונבנציונאלית, שפועלת בצורה אבסולוטית, ברובד הסמוי של המציאות,ומבטיחה את הביטחון של עם ישראל מול חורשי רעתו. גם אם היא לא פוטרת אותו מלנקוט באמצעים בטחוניים רגילים, של צבא ומלחמה, טקטיקה ואסטרטגיה, אולם בשונה מברית עם בן ברית בשר ודם, שהיא בוגדנית מטבעה, הברית עם הקב"ה היא אבסולוטית, אין חשש שבשעת המבחן בן הברית יהיה משענת הקנה הרצוץ ולא יעמוד במחוייבותו.בדומה לברית אסטרטגית, קיומית, היא מחייבת נאמנות. בן הברית אמור לפעול ככל יכולתו כדי לשמור עליה ולא לאבדה. לעמוד בכל תנאיה ולא להפירם, ובוודאי לא לשתף פעולה עם מי שעויין את בן בריתו.

על כן יש לזכור אותה לנצח ע"י כתיבה השירה והזכרתה מידי שבוע.

  •  

              גרעין קהילתי וקרית חינוך ע"ש מאיר והראל ע"ר 

    FacebookGoogle+TwitterYoutube